חני דלשד
נתינה מהלב - מוטיב המלווה אותי כל חיי וממלא אותי באושר אמיתי.
גם באתגרים היומיומיים שאנו מתמודדים , העזרה לאחר מעצימה אותנו, מעלימה את הכאב ולו לרגע, נותנת לנו את הכח להמשיך. יש אנשים טובים באמצע הדרך ואפילו השמים מזמן הם לא הגבול כשמעניקים לאחר.
כתבו צילמו וערכו: שירה מלקאן ותהילה קריב
ספרי קצת על עצמך..
שמי חני, חני דלשד, פעילה חברתית ביד אליהו, מקדישה את כל כולי למען הקהילה. אני הייתי פרויקטנטית ראשונה בצבא בחיל החימוש, פרצתי את הדרך לבנות שבאו אחרי, אחרי 23 שנים פרשתי ואחרי שנתיים חליתי, לצערי.
איך גילית שאת חולה בסרטן השד? ומה הרגשת?
לא הרגשתי כלום, פשוט הלכתי לבדיקה שגרתית, ומאז הכול היסטוריה. הרופא הרגיש גוש קטן בשד ולאחר מכן הוא שלח אותי לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד, ואחרי יומיים קיבלתי תשובה לבוא ולעשות ביופסיה, ואחרי שבועיים הייתי אחרי ניתוח.
בנוסף לכך, היינו לפני בת מצווה לבת הבכורה והיה חשוב לי לעשות את הבת מצווה לפני שאני מתחילה את הטיפולים והאונקולוגית לא הרשתה אבל תוך עשרה ימים העמדנו אירוע, וחגגנו לבת מצווה, למחרת הלכתי לטיפולים, טיפולים שנמשכו במשך שנה וחצי, טיפולים קשים ולא פשוטים בלשון המעטה אבל הנה אנחנו פה אחרי.
ביום שהחלמת מהסרטן איך מילאת את יומך סביב ההחלמה?
במהלך הקרונה נפתחה קבוצה של "גמאני רצה" ביד אליהו, זו קבוצה של נשים שהיו חולות ומחלימות מסרטן.
יש מחקר שהוכיח שככל שאתה עושה פעילות גופנית אז הסיכוי של הסרטן לחזור הוא נמוך מאוד.
והקבוצה הזו היא כמו מעין חממה לנשים שחולות ומחלימות מסרטן.
אנחנו משתפות אחת את השניה, מספרות אחת לשנייה, משתתפות בפחדים, בלחצים ובמה שעובר.
והיום אחרי שאני עברתי את התהליך אני יכולה לשתף ולהגיד לקראת מה הולכים , מה עושים ואיך מתמודדים מה כדאי לעשות ואיך להתמודד.
לפני כחמש שנים הקמנו מועדון נשים במרכז קהילתי ״בת ציון״ שקראנו לו ״שלישי בשבילי״ מפני שביום שלישי כל אחת תקדיש לעצמה לפחות שעתיים,
אני ועוד 4 נשים מובילות את הקבוצה הזו, יש לנו קבוצת ווצאפ של למעלה מ250 נשים וכל שבועיים אנחנו נפגשות לפעילות אחרת, פעילות של בין הרצאה בין סיור בין סדנה.
אני קוראת לכל הנשים שמחלימות מסרטן לבוא ולהצטרף אלינו לקבוצה.
איך החוויות מדרום תל אביב תרמו לדעתך להיות מי שאת היום?
דרום תל אביב מוגדר באיזור קהילתי ולכן מצאתי את עצמי נשאבת לתוך העשייה, נשאבת לתוך הפעילות החברתית וכל זה אחרי שפרשתי מהצבא אחרי 23 שנות שירות וזה מה שאני עושה עד היום כבר למעלה מעשור.
מה הדבר שהכי מרגש אותך בעשייה שלך? האם את יכולה לשתף אותנו בו?
כאות הוקרה על כל הפעילות שאני עושה
פה בדרום תל אביב קיבלתי את פרס של אות ראש העיר ומעורבות חברתית.
היה טקס מאוד גדול וקיבלתי תעודה מראש העיר.
שנה לפני זה קיבלתי גם את אשת הרובע,
תושבים מיד אליהו המליצו עלי לעיריית תל אביב.
איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים בפרט לנשים בדרום תל אביב?
המסר שאני רוצה להעביר לנשים שחולות בסרטן זה לדעת להנות מהחיים ולדעת לעשות מהלימון לימונדה לא לשקוע, זה הכי קל לשקוע, אבל צריך לדעת לקום ולעשות ולדעת להתרומם גם מהקרקעית שאתה נמצא ולזכור שהיום קצת קשה אבל מחר יהיה יותר קל החיים יפים וצריך לחיות אותם.