ג'סיקה נבו
כולנו באותה סירה ודואגות אחת לשנייה. לא להישאר עם ההשתקה, לנסות תמיד למצוא מישהי או מישהו שאפשר לסמוך עליו שיתן תחושה שאת לא אשמה ושמאמינים לך, לנסות למצוא את הכוח, העוצמה והכעס על הפגיעה. לא להישאר רק עם הכאב. חפשי נשים, קהילות וארגונים כמו שלנו שאומרים בואו נהיה ביחד.
כתבה, צילמה וערכה: לינוי שמעון
ספרי לנו על עצמך
שמי ג'סיקה נבו, אני ילידת ארגנטינה, נמצאת בישראל מעל 40 שנה. למדתי חינוך וסוציולוגיה.
מאיפה הגיע הרעיון למיזם הטריבונל?
הטריבונל, תביעות לפגיעות צדק מגדריות אני חושבת הרבה מאוד שנים.
על כל המקרים שמגיעים כל שנה למשטרה פחות או יותר 85% מהתיקים נסגרים.
"האם באמת זה קרה?" "אולי דמיינת?" או "למה באת רק עכשיו?" כל מיני שאלות שהן לא רלוונטיות שבכלל שלא שואלים כשמישהו בא לדווח על גניבה, לא נותנים לך תחושה שאת עשית משהו לא בסדר שגנבו לך.
התיקים נסגרים לפעמים בגלל מושג מאוד מוזר שנקרא חוסר עניין לציבור כאילו שאנחנו נשים לא ציבור או שאנחנו לא מעניינות אף אחד.
אז מתוך המחשבה הזאת של כל החסמים אז אני התחלתי לחשוב שצריך ליצור פלטפורמות, מרחבים אלטרנטיביים, שאם האפשרות זה או לא להגיע בכלל למשטרה או לשבת בבית ולכתוב בפייסבוק מה שקרה לי, שיהיו כל מיני אפשרויות באמצע. מין קהילה שמאמינה ובגלל זה הקמנו את הטריבונל.
מתי המיזם יצא לדרך?
לפני כשלוש שנים התחלתי בצורה פורמלית רשמית הודעתי שהדבר הזה מתחיל. בשנה וחצי האחרונות נשים התחילו להגיע ואנחנו מציעות להן להגיש סוג של תלונה אלטרנטיבית. היא רושמת את כל מה שהיא רוצה שיהיה כתוב, והמטרה של כל התהליך הזה, זה בעצם כל הזמן לתת הכרה, לתת תוקף למה שאת מספרת, שאנחנו מאמינות לך, ולסיפור שלך יש חשיבות.
את יכולה לספר על התהליך של ועדות האמת מרגע קבלת התלונה ועד לוועדה עצמה?
מי שמעוניינת מגישה תביעת צדק ואנחנו מתחילות לחשוב ביחד איתה איך הן רוצות להגיש את תביעת הצדק. האם הן רוצות לעשות את זה במקום אינטימי, טריבונל בסלון, בבית של מישהי, או אנחנו עושות שימוע פומבי, והאישה יכולה לספר בעצמה עם הפנים והשם שלה, או אנחנו עובדות גם עם שחקניות שהיא לוקחת את הסיפור של האשה ומספרת. באירוע הראשון שעשינו לפני שנה צפו באירוע פייסבוק שלנו מעל 6,000 אנשים. אנחנו עובדות עם פאנל של שופטות אלטרנטיביות והן בעצם מקשיבות לסיפור ונותנות לו תוקף. אנחנו מבינות למה לא סיפרת, למה לא הגשת תלונה, והסיפור שלך הוא משקף התייחסות של החברה שיחד אנחנו מנסות לשנות את זה.
איך הסביבה שלך קיבלה את ההחלטה שלך להקים את ועדות האמת?
עם השנים יותר ויותר העולם מבין שזה משהו שנוגע בכולנו ואני רוצה להגיד שאני מקבלת הרבה פרגון ומשפחה וחברים אומרים שזה באמת הדבר שהכי חסר ,ומאוד חשוב מה שהקמת כי המשהו האלטרנטיבי למערכת המשפט זה משהו שהיה חסר.
מה את חושבת על החיים בדרום תל אביב?
אני חושבת שהחיים בדרום תל אביב מאפשרים להיות בקשר עם קהילות שונות ולראות איך אנשים בעצם מתארגנים ומדברים על נושאים שונים ונושא אחד שהוא מאוד חשוב מה שאנחנו אומרים איחוד מאבקים לא לדבר בנפרד על נשים ועל הסכסוך יהודי ערבי ועל מזרחים אשכנזים אלא לקחת את כל הנושאים ביחד ולראות מהם הנושאים המשותפים ואיך אפשר לעשות שינוי.
איזה מסר היית רוצה להעביר לכל הנשים שנפגעו?
אני רוצה להגיד שאל תישארי לבד בבית מול המקלדת ותיקראי בפייסבוק סיפורים של עוד נשים ועוד נשים ועוד נשים. העיקר זה להיות בקהילה, באירגונים כמו שלנו, שמנסים להגיד: בואו נהיה ביחד ובואו נחשוב ביחד איך להתמודד, כי זה הדבר היחיד שיכול לאתגר את הדברים שמשתיקים אותנו.
לנסות למצוא מישהו או מישהי שאפשר לסמוך עליו שייתן תחושה שאת לא אשמה ושמאמינים לך וליצור קבוצות קטנות של חברות, ולהיות אולי אקטיביסטיות ולהצטרף להפגנות ולאירועים של נשים ולעקוב אחרי דברים שקורים ולא להישאר רק בתוך הכאב שלך לנסות למצוא גם את העוצמה ואת הכוח וגם את הכעס על הפגיעה.